×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם חמץ ומצה ג׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) כשבודק אדם ומחפש בלילי ארבעה עשר, מוציא את החמץ מן החורים ומן המחבואות ומן הזויות, ומקבץ הכל ומניחו במקום אחד עד תחילת שעה שישית ביום, ומבערו. ואם רצה לבערו בלילי ארבעה עשר, מבערא: (ב) החמץ שמניח בלילי ארבעה עשר כדי שיאכל ממנו למחר עד ארבע שעות, אינו מניחו מפוזר ומפורד בכל מקום, אלא מצניעו בכלי או בזוית ידועה, ונזהרב בו, שאם לא נזהר בו ומצאו חסר, צריך לחפש אחריו ולבדוק פעם אחרת, שמא גררוהו העכברים: (ג) חל ארבעה עשר להיות בשבת, בודקין את החמץ בלילי ערב שבת, שהוא ליל שלשה עשר, ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת, ומניחו במקום מוצנע, והשאר מבערו מלפני השבת. ואם נשאר מן החמץ ביום השבת אחר ארבע שעות, מבטלו, וכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב הראשון, ומבערו: (ד) היו לו כיכרות רבות של תרומה וצרךג לשרפה ערב שבת, לא יערב טהורה עם הטמאה וישרוף, אלא שורף טהורה לעצמה וטמאהד לעצמה ותלויה לעצמה, ומניח מן הטהורה כדי לאכול עד ארבע שעות ביום השבת בלבד: (ה) מי ששכח או הזיד ולא בדק בליל ארבעה עשר, בודק בארבעהה עשר בשחרית. לא בדק בשחרית, בודק בשעת הביעור. לא בדק בשעת הביעור, בודק בתוך החג. עבר הרגל ולא בדק, בודק אחר הרגל, כדי שיבער מה שימצא מחמץ שעבר עליו הפסח, מפניו שהוא אסור בהנייה: (ו) כשבודק החמץ בלילז ארבעה עשר, או ביום ארבעה עשר, או בתוך הרגל, מברך קודם שיתחיל לבדוק, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ, ובודק ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ, כמו שביארנו. ואם בדק לאחר הרגל, אינו מברך: (ז) כשגומרח לבדוק, אם בדק בליל ארבעה עשר, או ביום ארבעה עשר קודם שש שעות, צריך לבטל כל חמץ שנשאר ברשותו ואינו רואהוט, ויאמר, כל חמץ שיש ברשותי שלא ראיתיו ולא ידעתיוי, הרי הוא בטל והרי הוא כעפר. אבל אם בדק מתחילת שעה שישית ולמעלה, אינו צריךיא לבטל, שהרי אינו ברשותו, שכבר נאסר בהנייה: (ח) לפיכך אם לא ביטל קודם שש, ומשש שעות ומעלהיב מצא חמץ שהיה דעתו עליו, והיה בליבו, ושכחו בשעת הביעור ולא ביערו, הרי זה עבר על ״לא יראה״ (שמות י״ג:ז׳) ו״לא ימצא״ (שמות י״ב:י״ט), שהרי לא ביער ולא ביטל, ואין הביטול עתה מועיל לו כלום, לפי שאינו ברשותו, והכתוב עשהו כאילו הוא ברשותו לחייבו משום ״לא ייראה״ ו״לא יימצא״. וחייב לבערו בכל עת שימצאנו, ואם מצאו ביום טוב, כופה עליו כלי עד לערב ומבערו. ואם של הקדש הוא, אינו צריך לכפות עליויג, שהכל פורשין ממנו: (ט) מי שיצא מביתו קודם שעת הביעור לעשות מצוה, או לאכול בסעודהיד של מצוה, כגון סעודת אירוסין ונישואין, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יכול לחזור ויבערטו ויחזורטז למצותו, יחזור, ואם לאו, יבטל בליבו. יצא להציל מיד הגייסיז, מן הנהר, מן הדליקה ומןיח המפולת, יבטל בליבו ודיו. יצא לצורך עצמו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, יחזור מיד. ועד כמה הוא חוזר, עד כביצה. היה פחות מכביצה, מבטלו בליבו ודיו: (י) מי שהניח עיסה מגולגלת בתוך ביתו ויצא, ונזכר אחר שיצא והוא יושב לפני רבו, והיה ירא שמא תחמיץ קודם שיבוא, הרי זה מבטלה בליבו קודם שתחמיץ. אבל אם החמיצה, אין הביטול מועיל כלום, אלא כבר עבר על ״לא יראה״ (שמות י״ג:ז׳) ו״לא ימצא״ (שמות י״ב:י״ט), וחייב לבער מיד כשיחזור לביתו: (יא) כיצד ביעור חמץ, שורפו, או מפרריט וזורה לרוח, או זורקוכ לים. ואם היה החמץ קשה, ואין הים מחתכוכא במהרה, הרי זה מפררוכב ואחר כך זורקו לים. וחמץכג שנפלה עליו מפולת, ונמצא עליו עפר שלשה טפחים או יתר, הרי הוא כמבוער, וצריך לבטל בליבו אם עדיין לא נכנסה שעה שישית:
נתנו לנכרי קודם שעה שישית, אינו צריך לבער. ואם שרפו קודםכד שישית, הרי זה מותר ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח, אבל אם שרפו משעה שישית ולמעלה, הואיל והוא אסור בהנייה, הרי זה לא יסיק בו תנור וכירים, ולא יאפה בו, ולא יבשל בוכה. ואם אפה או בישלכו, אותה הפת ואותו התבשיל אסור בהנייה. וכן הפחמין שלו אסורין בהנייה, הואיל ושרפוכז אחר שנאסר בהנייה:
רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר זמנים מוקדש לזכר נשמת מורינו ורבינו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל
מאחד מתלמידיו
הערות
א ד (גם פ, ק): מבערו. שינוי לשון שלא לצורך.
ב ד (גם פ): ויזהר בו. אף זה שינוי לשון שלא לצורך.
ג בב1 תוקן ל: ונצרך. ד: וצריך. אך ׳וצרך׳ הוא בבנין קל.
ד ד (גם ק) [מ׳טהורה׳]: טמאה לעצמה וטהורה. הקדים טמא לטהור.
ה ד: ארבעה. אך במשנה פסחים א, ג בכ״י רבנו כבפנים.
ו בב2 לית.
ז ב2-1: בלילי. וכך ד (גם פ).
ח ב2-1: וכשגומר. וכך ד (גם פ).
ט בב2 לית מ׳ואינו׳.
י בד׳ לית מ׳ולא׳, וחסרון הניכר הוא.
יא ד (גם פ): יכול. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
יב ב2: ולמעלה. וכך תוקן בב1. וכך ד (גם פ, ק).
יג בד׳ (גם פ) נוסף: כלי. אך בכתבי⁠־היד לית.
יד ב1: סעודה. וכך ד (גם פ, ק). ובמשנה פסחים ג, ז בכ״י רבנו: ולאכול סעודת אירוסין.
טו ב2-1: ולבער. וכ״ה במשנה פסחים שם בכ״י רבנו. וכך ד (גם פ, ק).
טז ב1: ולחזור. וכך ד (גם פ, ק). אך במשנה פסחים שם בכ״י רבנו כבפנים.
יז ב2-1: הגוים. אך במשנה פסחים שם בכ״י רבנו כבפנים.
יח ב2 (מ׳מן הנהר׳): מיד הנהר מיד הדליקה מיד. וכ״ה במשנה פסחים שם בכ״י רבנו.
יט ב1: פוררו. ד (גם פ, ק): פורר. אך במשנה פסחים ב, א בכ״י רבנו כבפנים.
כ ב2: מטיל. וכ״ה במשנה פסחים שם בכ״י רבנו.
כא ב2: מפרכו.
כב ב2: מפרכו.
כג ב1: חמץ. וכך ד.
כד בב2 נוסף: שעה. וכך ד (גם פ, ק).
כה בד׳ (גם ק) לית. וחסרון המורגש הוא.
כו ב1 (מ׳אפה׳): בישל או אפה. וכך ד.
כז ד: ושורפו. שינוי לשון לגריעותא.
E/ע
הערותNotes
(א) כשבודק אדם בלילי ארבעה עשר וכו׳ – (פסחים י״א:) משנה כתבתיה פ״א ושורפין בתחלת שש ואין ספק שאם רצה להקדים מקדים כמ״ש רבינו: (ב) החמץ שמניח בליל י״ד וכו׳ – (דף י׳:) משנה כתבתיה פ״ב ומה שמשייר יניחנו בצנעה וכו׳: (ג) חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקין וכו׳ – דעת רבינו לפסוק כברייתא הנזכרת (דף י״ג) פ״ק דתניא י״ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות דברי ר׳ אליעזר איש ברתותא וכו׳ אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר״א. ומפרש רבינו מבערין את הכל אף החולין בכלל ועלייהו קאי ובודאי דאי אתרומות בלבד הוה ליה למימר י״ד שחל להיות בשבת שורפין תרומות תלויות טמאות וטהורות וכו׳ אלא ודאי האי הכל חולין קאמר וסתם מתניתין דאלו עוברין (דף מ״ט) ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואע״ג דפליגי חכמים התם באומרים בזמנה כיון דסתמא הכין ובברייתא אמרו שקבעו הלכה כר״א קיי״ל הכין. ודין שיור מזון מן החולין שתי סעודות פשוט הוא שלא יתענו ור״א קאמר משיירין מן הטהורות אע״ג דאיכא למיחש שמא יטמאו וכ״ש מן החולין דמשיירין, זה דעת רבינו וכן פסקו הרבה מהגאונים ויש שהיו מחמירין שלא לשייר כלל אלא לאכול מצה עשירה או מצה כתקנה קודם חצות לפי דעת קצת מפרשים כמו שיתבאר פ״ו או דברים אחרים בשבת ודברי הראשונים עיקר. ויש שיטה אחרת בהשגות וקצת מפרשים אחרונים לומר שאין מבערין חולין אלא בזמנן ור״א הכל דקאמר אמיני תרומות בלבד קאי ובזה העמידו דברי ההלכות שפסקו חולין בזמנן ופסקו כר״א. ודברי רבינו והגאונים נראין: (ד) היו לו ככרות רבות של תרומות וכו׳ – משנה (דף י״ד) פ״ק כדברי ר׳ יוסי שאמר שהכל מודים שאין שורפין תרומה טהורה עם הטמאה ועל הטמאה ועל התלויה נחלקו ר״א ור׳ יהושע ואע״פ שר׳ יהושע אומר שתיהן כאחת ור״א ור׳ יהושע הלכה כר׳ יהושע. כתב רבינו ותלויה לעצמה – לפי שאמר ר׳ יוסי (דף ט״ו) בגמרא היאך נשרוף תלויה עם טמאה שמא יבוא אליהו ויטהרנה. ופירוש טעם הדבר שאע״פ שאנו מבערין את התרומה לפני הפסח אין לנו לטמאה בידים אף בשעת ביעורה: (ה) מי ששכח או הזיד ולא בדק וכו׳ – משנה שם (דף י׳:) וחכמים אומרים לא בדק אור ארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד. ובהל׳ פירש בתוך המועד ולאחר המועד בתוך הפסח ולאחר הפסח ע״כ כדברי רבינו. ויש פי׳ אחר וזה עיקר: (ו) כשבודק אדם החמץ וכו׳ – הברכה מבוארת בגמ׳. (ז׳:) ומ״ש: כשבודק לאחר הפסח אינו מברך – הם דברי רבינו ראויין אליו דודאי אין לברך בבדיקה שלאחר הפסח שהרי בכל אותו זמן הוא אוכל חמץ ואין הבדיקה אלא כדי להבדיל בין חמץ זה שעבר עליו הפסח לחמץ אחר וא״כ היאך יברך על ביעור חמץ אבל בתוך הרגל שהוא מצווה שלא יראה שום חמץ ברשותו ודאי יש לו לברך ודבר ברור הוא זה: (ז-ח) וכשגומר לבדוק אם בדק בליל י״ד וכו׳ – (דף ו׳:) אמר ר״י הבודק צריך שיבטל ושאלו מ״ט אי נימא משום פירורין הא לא חשיבי ואמר רבא גזרה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה דדעתיה עלויה והקשו וכי משכח לה נבטלה ותירצו דלמא משכח לה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטל לה דא״ר אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ואלו הן בור ברה״ר וחמץ משש שעות ולמעלה והקשו ונבטליה בארבע ובחמש בעידן בדיקה דכיר שלא בעידן בדיקה לא דכיר: ומה שכתב רבינו: ה״ז עובר בבל יראה ובל ימצא – כתוב על זה בהשגות. א״א אולי סובר זה המחבר וכו׳. ואינו כן שאם עיין הר״א ז״ל בדברי רבינו העיון אשר ראוי לכל משיג על ספר אחר לעיין לא נסתפק לו דעת רבינו בזה שהרי בבאור כתב בפתיחת הלכות אלו מצוה להשבית שאור בי״ד שלא יראה חמץ כל שבעה ולא ימצא חמץ כל שבעה, הרי שבאר רבינו שבי״ד אין בו אלא מצות עשה של השבתה וכל שבעה עובר בבל יראה ובל ימצא וכן כתב ראש פ״ב מצות עשה וכו׳. ומה שכתב כאן כונתו לומר שאחר שש אין בטול מועיל אלא ביעור ואם לא ביערו אע״פ שבטלו משש שעות ולמעלה ה״ז עובר עליו לכשיגיע הפסח בבל יראה ובל ימצא וזה מוכרח בדברי רבינו: ואם מצא ביו״ט – שם (דף ו׳.) אמר רב המוצא חמץ ביו״ט כופה עליו את הכלי אמר רבא אם של הקדש הוא אינו צריך מ״ט מיבדל בדיל מיניה ודעת רבינו לפי הנראה לפרשה אפילו בלא בטול ואעפ״כ אינו יכול לשרפו ביו״ט ולא לפררו לזרותו לרוח. ויש מפרשים דדוקא בשכבר בטלו קודם איסורו ואינו עובר עליו הא אם לא בטלו יכול הוא לשרפו או לזרותו לרוח ביו״ט: (ט) מי שיצא מביתו קודם שעת הביעור וכו׳ – פרק אלו עוברין (פסחים מ״ט.) משנה ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו יבטל בלבו להציל מן הגייס ומן הנהר ומן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו. פי׳ ולא יחזור ואפילו יש שם שהות והטעם דמדאורייתא בבטול בעלמא סגי ליה: יצא לצורך עצמו וכו׳ – שם לשבות שביתת הרשות יחזור מיד ועד כמה הן חוזרין ונחלקו בשיעורו במשנה ואמרו חכמים בכביצה והלכה כמותן: (י) מי שהניח עיסה מגולגלת וכו׳ – פ״ק (דף ז׳.) ברייתא היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יו״ט והקשו יו״ט והא בתר איסורא הוא והיכי מצי מבטל ליה ותירץ רב אחא הכא בתלמיד היושב לפני רבו עסקינן ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתירא שמא תחמיץ וקא מבטל לה מקמי דתחמיץ דיקא נמי דקתני היה יושב בבית המדרש ופירש״י ז״ל דיקא נמי דלאו בחמץ גמור דאי בחמץ גמור אפילו היה פנוי מה בידו לעשות יותר הרי אסור לטלטלה ע״כ: (יא) כיצד ביעור חמץ שורפו או פורר וכו׳ – פ׳ כל שעה ר׳ יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח או מטיל לים והלכה כחכמים וכן פסקו הגאונים שלא כדברי התוס׳ (דף כ״ח.) ובגמרא איבעיא להו היכי קאמר מפרר וזורה לרוח מפרר ומטיל לים או דלמא מטיל לים בעיניה ונחלקו בזה רבה ורב יוסף ואמר רב יוסף חמץ דממיס לא בעי פירור והביא שם ברייתא דתניא דבעי פירור ותירצו ר״י הא בחיטי הא בנהמא ופסק רבינו כמותו משום דמסתבר טעמיה ויש מי שפסק דאפילו נהמא בעי פירור וכרבה: וחמץ שנפלה עליו וכו׳ – שם (דף ל״א:) משנה חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רשב״ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש ובגמרא אמר רב חסדא צריך שיבטל בלבו תנא כמה חפישת הכלב שלשה טפחים ע״כ. ונכתב בהלכות: ואם עדיין לא נכנסה שעה שישית וכו׳ – שם (דף כ״א.) משנה כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו ואמרינן בגמרא הא כל שעה שאינו מותר לאכול אינו מאכיל מתניתין דלא כר״י דאי ר״י הא איכא חמש דאינו אוכל ומאכיל ובהלכות וכבר פסק רב הלכה כר״י ע״כ. וכן מבואר סוף פרק ראשון: ואם שרפו קודם שעה ששית וכו׳ – מימרא שם (דף כ״א:) אמר רבא חרכו קודם זמנו מותר בהנאתו אפילו אחר זמנו מאי טעמא עץ בעלמא הוא: אבל אם שרפו וכו׳ – (דף כ״א:.) במשנה עבר זמנו אסור בהנאתו ובגמ׳ פשיטא לא צריכא לשעות דרבנן ופירש״י ז״ל שעה ששית ומוכרח הוא ובמשנה ולא יסיק בו תנור וכירים: ואם בישל או וכו׳ – זה למד רבינו ממה שהעלו בהלכות (דף כ״ו:) מן הגמ׳ שאם אפה את הפת בעצי ערלה או בקשין של כלאי הכרם שאסור לפי שיש שבח עצים בפת. וכתב רבינו: אסור בהנאה – ואין לו תקנה וכן עיקר. ואיסור הפחמין מבואר הוא כיון שחרכו אחר זמנו ועוד שאין חמץ בפסח מן הנשרפין שאפרן מותר:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144